[בתמונה: המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת ברחבה מעל הכותל המערבי). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Olivier Lévy. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עודכן ב- 17 ביוני 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה, העוסקים במעשה המנורה. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• קובי ביטר: מנורת הזהב.
• יצחק ארגמן: מהו דגם המנורה הנכון?
• אבי הראל: עץ השקד ומנורת המשכן;

*  *  *

בתחילתה של פרשת בהעלותך מוזכר בקצרה מעשה המנורה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה" [1].

מעשה המנורה נזכר כבר בספר שמות פעמים, בפרשת ויקהל, ואם כן מדוע היא נזכרת כאן פעם נוספת על כל פרטיה ודקדוקיה? התשובה לכך היא שפרשת בהעלותך מוסיפה על האזכורים הראשונים דבר נוסף, והוא - מעשה המנורה צריך להיות מקשה אחת. כלומר יש לפסלה מכיכר אחת של זהב וכך לתת לה את צורתה. זאת ועוד. לא רק גוף המנורה חייב להיות עשוי מקשה אחת, גם קניה, בסיסה כפתוריה ופרחיה חייבים להיעשות באותו אופן – מקשה אחת.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

[בתמונה: מעשה המנורה נזכר כבר בספר שמות פעמים, בפרשת ויקהל, ואם כן מדוע היא נזכרת כאן פעם נוספת על כל פרטיה ודקדוקיה? המקור: ציורי תנ"ך: המנורה במשכן. ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

על פי המחקר [2], תבניתה של מנורת המשכן שייכת לתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה- 16 לפני הספירה), והיא נבנתה ככול הנראה באמצעים אמנותיים שהיו מקובלים אז בסוריה וארץ ישראל תחת השלטון המצרי. היו חוקרים שטענו כי מנורת המשכן הייתה כלי פולחן יקר ערך ומורכבת מדי לעם שאך יצא מעבדות לחירות. טענה זו ניתנת להפרכה היות ובני ישראל יצאו ממצרים עם שלל מתכות יקרות שנלקחו מהמצרים:" וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם"; "וַיּוֹצִיאֵם, בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" [3]. בנוסף, בצלאל ועוזריו למדו את טכניקת הייצור של כלי המשכן בכלל ושל המנורה בפרט מהאומנים המצריים. זאת בניגוד למקדש שלמה, שהיה צורך להביא אמן נוכרי לבניית המקדש וכליו": וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר" [4].

קדמותה של מנורת המשכן מוכחת גם בגלל צורתה, כאמור מתקופת הברונזה המאוחרת, היות שהמנורה של מקדש שלמה ודוגמאות מאוחרות יותר, שונות ממנה בתכלית, כפי שאנו מוצאים בנבואת זכריה: "וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ", "וָאַעַן, וָאֹמַר אֵלָיו:  מַה-שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה, עַל-יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל-שְׂמֹאולָהּ.  וָאַעַן שֵׁנִית, וָאֹמַר אֵלָיו:  מַה-שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב, הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם, הַזָּהָב. וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר, הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה-אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  וַיֹּאמֶר, אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי-הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים, עַל-אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ" [5].

בדברינו הבאים נתייחס למנורה שמוזכרת בספר זכריה, שהיא גם ההפטרה של פרשת בהעלותך. זכריה הנביא, (ראו משמאל) שפעל בזמן שיבת ציון תקופת חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס, מדבר על התקוות של החוזרים. הוא מתייחס להנהגה הכפולה של שבי ציון, הכוהן הגדול, שמתוקף הנסיבות זכה לבכירות ציבורית, וגם לדמותו של זרובבל נצר למשפחת המלוכה של בית דוד.

[בתמונה משמאל: הנביא זכריה לפי ציורו של מיכלאנג'לו בואונרוטי על תקרת הקפלה הסיסטינית. התמונה היא נחלת הכלל]

האם שתי דמויות אלה יכולות לעבוד יחדיו? בנבואתו המפורסמת, הוא רואה מנורת זהב בעלת שבע נרות ולצידה שני ענפי זית. זכריה לא מבין את החיזיון ושואל לפשרו:

"וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.  וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי"[6]. בהמשך הנבואה, מלאך ה', מעביר לזכריה את המסר הבא:" וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"[7], לשון אחר – הצלחת שבי ציון לא תושג בכוח צבאי או פוליטי אלא הגאולה תגיע מהאל עצמו.

אבל זכריה מתעקש ושואל שוב באופן הבא: "וָאַעַן, וָאֹמַר אֵלָיו: מַה-שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה, עַל-יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל-שְׂמֹאולָהּ.  וָאַעַן שֵׁנִית, וָאֹמַר אֵלָיו:  מַה-שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב, הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם, הַזָּהָב" [8], ורק בעקבות התעקשותו זו עונה לו מלאך ה' כדלקמן: "וַיֹּאמֶר, אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי-הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים, עַל-אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ" [9], הכוונה היא שלשבי ציון קיימת הנהגה כפולה שצרכה לעבוד ביחד, הכוהן הגדול יהושע בן יהוצדק, לצד נצר המלוכה לבית דוד זרובבל בן שאלתיאל.

כך או אחרת, במקום אחר של החזון של זכריה מופיעה דמות נוספת המכונה בשם צמח: "שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ--כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת, הֵמָּה:  כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-עַבְדִּי, צֶמַח" [10]. דמות זו נזכרת שוב בנבואה נוספת של זכריה והפעם כבונה המקדש השני: "וְלָקַחְתָּ כֶסֶף-וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת; וְשַׂמְתָּ, בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק--הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר:  הִנֵּה-אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה, אֶת-הֵיכַל יְהוָה.  וְהוּא יִבְנֶה אֶת-הֵיכַל יְהוָה, וְהוּא-יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל, עַל-כִּסְאוֹ; וְהָיָה כֹהֵן, עַל-כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" [11], כאמור, לצד הכוהן הגדול מתוארת דמות אחרת בשם צמח, שתבנה את בית המקדש השני, ואשר תשב על כס השלטון לצד הכוהן הגדול. מיהו אותו צמח? על כך נחלקו החוקרים [12]. דומה כי יש מקום לזהות את הדמות של צמח עם דמותו של זרובבל.

זכריה תולה את תהליך שיבת ציון החל מהצהרת כורש בנצר לבית דוד, המשמש באותה תקופה כפקיד בממשל הפרסי. מפקיד פרסי הוא ישב על כסא המלוכה ויחזיר את עטרה ליושנה – החזרת מלכות בית דוד. אולם רצה הגורל אחרת. בשנת 515 לפני הספירה, מסתיימת בנייתו של בית המקדש השני, אך זרובבל (ראו תמונה משמאל) אינו נזכר עוד בשום מקום מתאריך זה ואילך. האם מישהו הלשין על זרובבל כי הוא מתכוון למלוך בירושלים ולכן הפרסים העלימו אותו? ומה עלה בגורלו, האם הוצא להורג או הוגלה? על כך אין לנו כל מידע או תשובה.

[בתמונה משמאל: זרובבל, באיור משנת 1553 מעשה ידי גיום רואייה. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

בתחילתה של פרשת בהעלותך, מוזכר מעשה המנורה, פעם נוספת בגלל החידוש שנאמר כאן – על המנורה להיעשות מקשה אחת, כלומר לפסלה מכיכר אחת של זהב טהור. על פי הנאמר מנורה זו אכן עשויה בפורמט עתיק הידוע לנו מתקופת הברונזה המאוחרת, החל מהמאה ה-16 לפני הספירה. בני ישראל יכלו ליצור אותה ואת שאר כלי המשכן, היות והם לקחו מתכות יקרות קודם צאתם מארץ מצרים.

בנוסף, בונה המנורה, בצלאל ועוזריו, ידעו את מלאכתם היות ולמדו את רזיה עוד בהיותם ממצרים. בניגוד לכך, בבית המקדש הראשון, מקדש שלמה, נאלצו להביא מומחים חיצוניים לבניית המנורה וכלי המקדש, בדמותם של חירם ועוזריו. המנורה בבית המקדש שונה בצורתה ממנורת המשכן, זאת אנו יודעים לפי נבואתו של זכריה. זה האחרון פעל בזמן שיבת ציון, החל מהצהרת כורש בשנת 538 לפני הספירה. בנבואותיו מתייחס זכריה לשני המנהיגים שינהיגו את השבים ארצה: הכוהן הגדול יהושוע בן יהוצדק ונצר בית המלוכה זרובבל בן שאלתיאל.

זכריה גם מזכיר דמות נוספת בשם צמח, שהיא אשר תבנה את בית המקדש ותשב לצידו של הכוהן הגדול. מיהו אותו צמח? כנראה שהמדובר בלא אחר מאשר זרובבל שהיה נצר לבית דוד, שבו רואה זכריה מרכיב חיוני ומרכזי בשיבת ציון. ברם, לאחר הקמת המקדש השני בשנת 515 לפני הספירה נעלם זרובבל מעל בימת ההיסטוריה, אולי בגלל הלשנה לשלטון הפרסי, ואיש אינו יודע מה עלה בגורלו.

[בתמונה: זרבבל מציג לכורש את התוכניות לבניין ירושלים. ציור מאת יאקוב ואן לו (van Loo), סביבות 1640–1670. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בהעלותך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/6/19.

[1] במדבר, פרק ח', פסוקים: א' – ד'.

[2] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 56 – 58.

[3] שמות, פרק ג', פסוק כ"ב ;  תהילים, פרק ק"ה, פסוק ל"ז בהתאמה.

[4] מלכים א', פרק ז', פסוק י"ג.

[5] זכריה, פרק ד', פסוקים: א' – ג' ; י"א – י"ד בהתאמה.

[6] שם, פסוקים: ד' – ה'.

[7] שם, פסוק ו'.

[8] שם, פסוקים: י"א – י"ב.

[9] שם, פסוק י"ד.

[10] שם, פרק ג', פסוק ח'.

[11] שם, פרק ו', פסוקים: י"א -י"ג.

[12] ישראל קנוהל, מחלוקת המשיח, דביר, 2019, עמודים: 67 – 71.